הבית, מרחב של שייכות וזיכרון, משמש כרקע לסיפורים אישיים וסמל לתרבות וזהות, המכיל בתוכו זיכרונות משפחתיים, מסורות ורבדים של אינטימיות.
בית הוא הקירות שעוטפים אותו, החפצים היומיומיים הנמצאים בו, ריחות וצלילים המעוררים זיכרונות ומקום בו הגוף מוצא מנוחה.
עבור חלקנו, בית הוא יותר ממבנה פיזי. הוא מאפשר צמיחה ובסיס ליציבות.
אבל מה קורה כשהבית ננטש, נותר ריק והרוס?
אירועי ה 7 באוקטובר זעזעו בתוכנו את מושג הבית, דלתות שננעלו נפרצו והקירות לא הצליחו להגן.
הקירות שעטפו את הבית אינם והמציאות הפכה למטלטלת בין הגעגוע לנותר. התהום שנפערה שינתה את פני המציאות ומושג הבית הפך לרעוע ושברירי. בתים שאיבדו את צורתם המשיכו להתקיים בתודעה, בשרידים שנותרו ובחפצים שהפכו לסמלים.
התערוכה "שורשים", מפגישה בין עבר להווה ומציגה פרשנות חדשה לעבודות של קבוצת האמניות קולקטיב, "SHEVA" העוסקות בחיפוש אחר דימוי ומשמעות הבית וכעת לנוכח המציאות החדשה נושאות עימן מטען נוסף.
שפתה הייחודית של כל יוצרת, מעוררת דיאלוג, החוקר את הבית כמקום פרטי, אך גם כמרחב משותף.
חלק מהיצירות מתייחסות לבית האינטימי, אחרות מרחיבות את המבט אל הבית הלאומי. התערוכה מבקשת לחקור את הרבדים השונים של הבית, דרך סגנונן הייחודי של חברות הקבוצה, איתן נמנות: איה סריג, דליה חי אקו, לילי פישר, ענת גרינברג ורוזה בן אריה.
קבוצת קולקטיב "SHEVA" התגבשה כפלטפורמה מקצועית, המציגה עשייה אינטנסיבית אמנותית, הדנה בנושאים חברתיים הנוגעים לחברות הקבוצה, המציבות במרכז עשייתן את נושאי ההגירה, הקהילה, המשפחה ושאלות של זהות וזרות. יצירתן נפרשת על פני תחומים שונים, החושפים רבדים של זיכרון, געגוע ותקווה.
משנת 2018, מקיימת הקבוצה עבודה משותפת ומחקר אמנותי חברתי בהיבט הפיזי, המנטלי והרגשי במושג "בית". הן רואות את הבית כמרחב פרטי וכחלק ממרחב קולקטיבי המתקיים בו עבר משותף, הנע בין תחושת יציבות לריק.
תערוכת "שורשים", מזמינה את המבקר להתחקות אחר שורשיו העמוקים של הבית.
