וולודימיר מקרנקו, אמן רב תחומי ממוצא אוקראיני, נולד בשנת 1943 והתפרסם בזכות סגנונו הייחודי המשלב בין סמלים תרבותיים מסורתיים, לבין גישות סוראליסטיות ואמנות מופשטת. בעבודותיו המוקדמות השתמש באלמנטים קוביסטים אשר נחשף אליהם כשלמד באקדמיה הלטבית.
יצירותיו הן מסע בין תחנות זמן השואבות את השראתן מהאמנות העממית האוקראינית, מיתוסים מזרח אירופאיים וזיכרונות ילדותו מכפרו באוקראינה. רבות מיצירותיו עסקו בגוף הנשי הכולל עירום וארוטיקה דמיונית.
עבודותיו מתאפיינות בצבעוניות עזה ובדימויים המשלבים מציאות ודמיון. בצבעי המים והשמן איתם הוא עובד, נחשפות הדרמות מילדותו והנוסטלגיה לארץ מולדתו. את האפקט הוא יוצר ע"י שילוב של משיכת שכבות צבע עבות בשמן ושכבות צבעי מים.
בראיון סיפר מקרנקו כיצד הסתבך עם האידיאולוגיה הסוציאליסטית-ראליסטית בפקולטה של המכון לאמנות שימושית שבלנינגרד וכיצד הוגלה בכוח ע"י המשטר הסובייטי. דימויי עירום וארוטיקה היו מנת חלקו דווקא בשל האיסור בשימושם ולא כביטוי לחושניות עירום.
מקרנקו נשאר בקשרים עם הקהילה האומנותית במולדתו ובשנת 1975 הצליח לארגן את התערוכה הראשונה של האמנים האוקראינים הנון קונפורמיסטים במוסקבה. באותה שנה קיבל פרס וזכה במקום הראשון בביאנאלה ה -11 של אמנות גרפית בסלובניה.
בשנת 1976, נסע בפעם הראשונה לפריז בה הציג תערוכת יחיד. עבודותיו הוצגו גם בלונדון, טוקיו וושינגטון ומדינות רבות נוספות.
בראיון מ 1980 כשנשאל האם ביקר באוקראינה ענה "לא, דבר לא מושך אותי לשם, גרתי שם 30 שנה, כך שאני נושא את אוקראינה איתי, עבורי, חיים ואמנות באוקראינה (של אותה תקופה) היו מזוהים עם שקרים ואחיזת עיניים. הדיכוי הסובייטי של המשטר בשנים 1960-1958, הייתה חוויה מאד קשה עבורי, נתבקשתי לקרוע את עבודותיי לגזרים משום שהם היו מערביים עם אלמנטים של קוביזם או מה שלא יהיה.. אפילו לילדים תמימים נאמר אז להרוס את עבודותיהם. זה היה מזעזע – עוד בתחילת עבודתך אתה נאלץ להתמודד עם המהלומה.
כשהגעתי למערב, נראה כי האמנות כאן עוצבה כדי להרוס הכל, גם כשהחיים היו במבנה נוח יחסית לקיום".
